שמעון סומך, סומק או סמק... נולד 29.6.44

שם משפחתינו המקורי בהונגריה היה 'סמק'. כשהגענו ארצה לנמל חיפה,(בשנת 50)  ושם הפקיד שאל לשמנו, כמובן שלא הבין הונגרית, רשם בכתב יד 'סומק'.  פשוט הוסיף ו' . וכך נרשם בתעודת  הזהות השם סומק.
סיפורו של חיים גיל (גלפר של אז) 
מסע ההשתלמות של טכנאי 125 ל"בל 206" באיטליה
 

בתחילת שנת 1971 יצאנו קבוצה של טייסים וטכנאים למפעל "אוגוסטה בל"  איטליה ששכן בעיירה "פרוזינונה" בין רומא לנפולי, להמחיש לכם את רמת ה"חור" זה כמו להגיע לישראל ולהתמקם בירוחם. או בהמחשה נוספת, נא לצפות בסירטון המצורף כאן.

בראש הקבוצה הטכנית עמדו אלכס הרפז ועמי תלמור (קצין הפרויקט במטה חיל האוויר), ממ"ס- וינטר,ביגר, גלפר ותתר. חמ"מ ויסמן ואספיר (דרג ב) , מנוענים יורם אבני ויפה מרדכי ( בובלה)  ושני טייסים דני ברוס ז"ל ויורם קורן.
מזכיר לכם שאז לא היו מחשבים והכל נרשם בכתב יד.  השיבוש המשיך ונעשה גרוע יותר כשהתגייסתי, ושם כבר הגיע ל'סומך'. ( האות ק'  שנכתבה כמובן גם היא בכתב יד, הפכה לכף סופית ) 
כמובן שהורי, שלהם לא היה אכפת מה כתוב בתעודה, המשיכו לקרוא לעצמם בשמם המקורי - 'סמק' ורק אני נשארתי 'תקוע' ומתנייד לי בין סומק וסומך עד שהחלטתי להיקרא 'סומק', כמו שכתוב בתעודת הזהות - שגם שם זה משובש.
עד היום אני נושא תעודות גמר שונות  שבחלקן אני קרוי סומך וחלקן סומק.. כששמי ה'אמיתי' הוא בכלל סמק .. אשתי, למשל, קרויה 'סומך'.. ואני -'סומק'... וזו באמת בעיה, מה באמת ייכתב  לי על המצבה...

התגייסתי בתחילת 62. לאחר שסיימתי את ה'טכני' כממ"סניק, זימנו אותי לקורס טיס, שהיה אז בבח"א 8. לאחר כחצי שנה הודחתי בגלל בעיות משמעת – הייתי בקורס 37.. כן, הייתי אז פרחח לא קטן. משם הגעתי לכנף 1  לטייסת 117 שהפעילה שחקים.

לאחר תום שרות החובה , שהיה אז שנתיים וחצי, השתחררתי ב 64, ועבדתי בתע"א על מטוסי הסטרטו. המטוסים הללו דרשו שעות עבודה רבות, ובערך 3 פעמים בשבוע נשארתי לעבוד עד אור הבוקר . חברה שלי, שוש, (אני חושב שהכרת אותה) שהייתה אז רל"שית של רלכ"א (רמש"ל דאז)  אומרת לי- אתה משוגע, ועובד יום ולילה ..תחזור לשירות, אני אסדר לך לכל מקום שתרצה.. (אתה מבין? כולה סגן ומסדרת לבד את כל חיל האויר.. ) לאן אתה רוצה?

בקיצור-חזרתי . אמרתי לה - שמעתי שהליקופטרים זה נחמד. לאחר שבועיים הייתי בראיון כניסה אצל חיים נוה, (זה היה בשנת 65)  שהיה אז מ.ט. 124..עברתי את כל השלבים, החל משינוי במקצוע הצבאי מ-1740 ל-1980.. בדרך עשיתי קורס מ. מוטסים, וכך 'ביליתי' במלחמת ששת הימים. 

ב-68 נקלטו ה-בל 205, ואותי העבירו לבח"א 15 קצת אחרי גינת, שגם הוא היה מקודם ב-124. אני תכננתי לשרת בטייסת, אך לסוף הייתי במוסך (מסכן כזה).. וכך גם הכרתי את אלכס.. טוב, זה בעניין העברתי מבח"א 8 לשדה דוב..

טוב, בהמשך (בשנת 70) עברתי לבח"א 27, לקרנפים ומשם יצאתי (בשנת 74) לקורס קצינים טכניים, שבסופו הייתי קצין מוסך מסוקים כבדים (יסעור וסופר) ב-216 ביא"א. ב-77 עברתי למטה, לענף א. טכניים כקצין מדור מטוסים. ב-79 עברתי לישמ"ת כרב קשל"ט. ב 82 עברתי לענף אחזקת מטוסים בלצ"ד כר"צ שחק/נשר/כפיר. ואח"כ רמ"ד קרב. 

לאחר כמה שנים, הוצבתי להדרכה בענף אימונים טכניים.. הלאה.  מאימונים טכניים, עברתי לישמ"ת 666 במטה.. משם, עברתי לענף אחזקת מטוסים בלצ"ד כראש מדור קרב ב' . שם נפלה בזכותי האפשרות גם למכור את המירז'ים לדרום אמריקה. כך שהייתי בקליטתם, ובמכירתם..

בתקופה הזאת התחלתי ללמוד להטיס מטוסים אזרחיים (בשדה בהרצליה)  הוצאתי רישיון טיס רשמי, ותכננתי לפרוש מהשרות ולהפוך למדריך בבי"ס לטיסה שם עם משכורת לא רעה בכלל.. אבל.. החיים מלאי הפתעות.. באחת מהטיסות, כשביתי בת השבע יחד איתי, ביצעתי תהליך של 'טאץ אנד גו' . במטוס לא משך למעלה, ונאלצתי לבצע נחיתת ריסוק לא רחוק מהשדה. זה היה בשנת 83.

המטוס נדלק, ואני וביתי בתוכו ..חילצו אותי ואת ביתי, לה היה שבר קל ברגל ימין, ואני נשרפתי קשות, ונוד כמה שברים פה ושם. 'ביליתי' שנתיים בבתי חולים, ואח"כ (בשנת 85) בזכות מח"א -לפידות , וטרנר-רלכ"א חזרתי לשירות (שוב בישמ"ת)  ושם, לקראת השחרור קיבלתי דרגת סא"ל, ופרשתי בשנת 92 .

כך ש'עשיתי' 30 שנות שרות בח"א... לאחר שחרורי עבדתי בחברת 'מורן אוויאיישן' שהוקמה ע"י רן פקר (גדי רכס לקח אותי אליהם)  כ-3 שנים ומשם 'נמשכתי' לעבוד ב'ציקלון' בכרמיאל כמנהל השיווק.  לאחרכ-5 שנים בשנת 99 פרשתי סופית לגמלאות. .. ומאז אני עושה חיים....
זו תמונה מדצמבר 2019.. בה ניתן לראות את הספיט השחור שעבר שיפוץ יסודי של כשלוש שנים...

וכאן למטה, מצגת תמונות שהעלית מהארכיון, אפשר לעצור את הגלישה עם ריחוף העכברון מעל תמונה שנמצאת כרגע במסך.