סיפורו של חיים גיל (גלפר של אז)
מסע ההשתלמות של טכנאי 125 ל"בל 206" באיטליה


בתחילת שנת 1971 יצאנו קבוצה של טייסים וטכנאים למפעל "אוגוסטה בל"  איטליה ששכן בעיירה "פרוזינונה" בין רומא לנפולי, להמחיש לכם את רמת ה"חור" זה כמו להגיע לישראל ולהתמקם בירוחם. או בהמחשה נוספת, נא לצפות בסירטון המצורף כאן.

בראש הקבוצה הטכנית עמדו אלכס הרפז ועמי תלמור (קצין הפרויקט במטה חיל האוויר), ממ"ס- וינטר,ביגר, גלפר ותתר. חמ"מ ויסמן ואספיר (דרג ב) , מנוענים יורם אבני ויפה מרדכי ( בובלה)  ושני טייסים דני ברוס ז"ל ויורם קורן.
סיפורו של חיים גיל (גלפר של אז)
מסע ההשתלמות של טכנאי 125 ל"בל 206" באיטליה


בתחילת שנת 1971 יצאנו קבוצה של טייסים וטכנאים למפעל "אוגוסטה בל"  איטליה ששכן בעיירה "פרוזינונה" בין רומא לנפולי, להמחיש לכם את רמת ה"חור" זה כמו להגיע לישראל ולהתמקם בירוחם. או בהמחשה נוספת, נא לצפות בסירטון המצורף כאן.

בראש הקבוצה הטכנית עמדו אלכס הרפז ועמי תלמור (קצין הפרויקט במטה חיל האוויר), ממ"ס- וינטר,ביגר, גלפר ותתר. חמ"מ ויסמן ואספיר (דרג ב) , מנוענים יורם אבני ויפה מרדכי ( בובלה)  ושני טייסים דני ברוס ז"ל ויורם קורן.
    השתכנו במלון היחיד בעירה שמאד מזכיר את המלון של "פולטי", מנהל המלון הוא  הדורמן, פקיד הקבלה וגם הברמן בערב.
ההדרכה בביה"ס של "אוגוסטה" מתנהלת עפ"י הסטנדרטים האיטלקיים. שיעור אמור להתחיל ב-8 עד 8:45, המדריך נכנס לבוש כמו דוגמן ב8:10 רבע שעה ראשונה מדברים על כדורגל נשים ומכוניות רבע שעה לומדים ותמיד מסיימים לפני הזמן. אפרופו לבוש ומכוניות, אם תעמדו בשער המפעל תתקשו לדעת מי הוא מנכ"ל החברה ומי פועלי הניקיון שמטאטאים את המפעל בסיום העבודה שמקפידים להגיע לעבודה לבושים בחליפת ארמני ונוהגים בפרארי. בסיום הקורס שנמשך כחודשיים נבחנו והוסמכנו כמכונאי "בל 206" (סייפן).

המנוענים נדרשו להבחן גם בעבודה מעשית שכללה פרוק המנוע לחלקים והרכבתו מחדש. הפרוק הלך פיקס, אך בסיום ההרכבה נשארו איזה 5 חלקים שלא ידעו מה לעשות איתם , פה בא לעזרתם פועל הניקיון (ההוא עם הפרארי) שטיאטא את החלקים לפח (כנראה שזה לא קרה לו פעם ראשונה), אגב החברה קיבלו ציון 100 ! עוד מהווי המפעל, הפסקת הצהריים נמשכת בין 12-13 , בסיום האוכל העובדים הולכים לשחק כדורגל במגרש מהמם עם דשא ויציעים. ב 13:00 נשמעת צפירה לסיום ההפסקה וחזרה לעבודה. הסתכלנו סביב ונדמה שכולם חרשים, ממשיכים לשחק ולצפות עד שהשופט שורק לסיום (ב13:30 בערך) ואז בקצב שלהם חוזרים לעבודה.

חיי חברה תוססים ממש לא היו, כל ערב משחקים קלפים 13(המשחק מרפידים) בבר המלון, במהלך המשחק שותים קצת יין והברמן (הסופרמן) רושם את המשקאות על מספרי החדרים שאנחנו מוסרים לו באנגלית (הידע שלו באנגלית היה פחות משלנו באיטלקית!). אחרי חודשיים בהתחשבנות הסופית התברר שהוא רשם את כל המשקאות על החדר של וויסמן ( מי שמכיר את וויסמן שידמיין את הרגע שאותו ברמן שעכשיו הוא פקיד הקבלה מוסר לו החשבון) . בסופי השבוע טיילנו ברומא ונאפולי שאליה נסענו ברכבת, בחרנו כמובן את הרכבת הזולה ביותר, אם היינו הולכים ברגל את 120 הק"מ הינו משיגים אותה, כל חמש דקות תחנה ואז הנוסעים עולים ויורדים עם הכבשים, עיזים תרנגולות. אבל השיא היה כעבור 4 שעות כשהגענו לתחנה הסופית, כולם יורדים ואספיר החמ"מניק אומר לנו בביטחון: אל תרדו ,אני זוכר כשעליתי מרומניה נסעתי ברכבת הזו והיא ממשיכה הלאה. תדמינו - כל הרכבת ריקה ורק 6 ישראלים יושבים וממתינים, מסתכלים קדימה ,היא עומדת מול קיר והבן אדם אומר לנו לא לרדת..... אחרי המתנה של איזה רבע שעה לקחנו החלטה אמיצה וירדנו.

בסיום ההשתלמות נסענו כולם לשבוע לחלק הצפוני שממוקם בעיר "גאלארטה" כ 40 ק"מ צפונית ממילאנו , שם כבר פינקו אותנו ברכבים (איזו שחיתות) הקצינים קיבלו פיאט 850 ואנחנו החפ"שים 2 פיאט 600,ברכבים אלו נסענו בסוף שבוע לשוויץ ואפילו טיפסנו בהם לפסגת המונ-בלאנט. הערת העורך... לא בטוח בקשר לפיאט 600, אני מצרף פה תמונה עם פיאט 124.

ביום האחרון ממש לפני החזרה ארצה הלכנו לחנוך את אחד החברה ( עקב מגבלות "בטחון שדה" לא אוכל למסור את שמו) ל"טיסת סולו" ב"תל ברוך" המילנזית , עמדנו קבוצה של ישראלים בקור כשעה עד שבחרנו לו את ה"אחת!" . בצעירותו הבחור היה רועה צאן בעמק יזרעאל כך שבררן גדול הוא לא היה. (בסיום כששאלנו אותו איך היה הוא ענה: לא משהו, לא היה לה זנב! )

במאי 71 נחתו 6 המסוקים הראשונים מאיטליה ובסבב נוסף עוד 6 .

לידיעתכם: מתוך  ה - 12 , 6 מסוקים איטלקיים עדיין טסים בביס"ט 12 09,012,019,025,026,028 עם ממוצע של 14,500ש"ט ועושים עבודה מדהימה בהכשרת הדורות החדשים של טייסי המסוקים של חיל האוויר !


טוב, אז עכשיו שחיימקה סיפר לנו את המאורעות העיקריים, אני (אלכס) לא יכול להתאפק מלספר כמה ארועים נוספים מאותה הרפתקאה  רחוקה. כשהוא אומר שהמקום היה במקום שכוח אל, הוא לא התבטא חזק מספיק. זה חור שבכלל לא קיים על המפה.

בסביבות 8 בערב, מכבים את ה"עיר", לילה אחד החלטנו ללכת לראות סרט בקולנוע המקומי היחיד. נכנסנו לאולם וראינו שאנחנו לבד... לאחר כמה דקות באה חבורה של ארבעה גברים ובחורה אחת.

מסתבר שהגברים הם אחים של הגברת ובאו לשמור עליה, אבל לאחר מבט נוסף, לא ברור למה בכלל טרחו. לגברת הזו היה שפם רציני ואפילו קצת זקן ואני בכלל לא רוצה לחשוב איך נראו הרגליים שלה... אני לא אשכח את המעמד הזה.

ועוד סיפור (לא בטוח שיש לי מספיק כסוי בבטוח חיים לאחר שאני מפרסם את זה, אבל שווה לי להסתכן...

אתם זוכרים איזה חמוד היה יורם מונדרשטיין - לימים רביד, נכון? ובכן, יום אחד באחד מבקורינו הרבים ברומא, הלכנו לחנות כלבו גדולה ושם החלטתי לקנות לאשתי שימלת תחרה... הסכלתי מסביב, לא ראיתי אף אחד מתאים למידות של זוגתי, אז בקשתי מיורם והוא הסכים  (בלי ברירה) להיות הדוגמן. מה אגיד לכם, זה היה מקסים עליו, חבל שלא קניתי שתי שמלות, אבל בכל אופן, בהגיעי עם זה חזרה הביתה, זה התאים עליה כמו כפפה...


ועוד סיפור,לא בטוח שיש לי מספיק כסוי בבטוח חיים לאחר שאני מפרסם את זה, אבל שווה לי להסתכן...

אתם זוכרים איזה חמוד היה יורם מונדרשטיין - לימים רביד, נכון? ובכן, יום אחד באחד מבקורינו הרבים ברומא, הלכנו לחנות כלבו גדולה ושם החלטתי לקנות לאשתי שימלת תחרה... הסכלתי מסביב, לא ראיתי אף אחד מתאים למידות של זוגתי, אז בקשתי מיורם והוא הסכים  (בלי ברירה) להיות הדוגמן. מה אגיד לכם, זה היה מקסים עליו, חבל שלא קניתי שתי שמלות, אבל בכל אופן, בהגיעי עם זה חזרה הביתה, זה התאים עליה כמו כפפה...