ניסיון אישי של - כמעט ונפגע -  באוקטובר 73, ברפידים
כפי שסופר ע"י אלכס הרפז אוונס

למה אני זוכר? כי זה היה ביום הנישואין שלנו, ואני לא הייתי בבית לחגוג. באותה תקופה, גולדי זוגתי (אז - זהבה) האמינה לתומה שאני בתור קצין טכני, לא משתתף בתורנויות בגפים. היה לי עדיף לתת לה להאמין בזה ולהוריד את רמת הפחד שלה, עם ילד קטן בן שנתיים בבית בחולון.

לא זוכר למה היה צורך בטיסת מבחן לסייפן המסוים, אבל מסתבר שהייה צורך... עשינו את כל הבדיקות המקובלות, הטייס א. (אני בעצם לא בטוח מי זה שהיה על ההגאים) המריא, עשינו את הבדיקות הדרושות והתחלנו לפנות בחזרה לנחיתה.

אם זכור למי מכם, היו בשדה עמודי תקשורת גבוהים וביניהם היו מתוחים מספר לא קטן של כבלי אנטנות. יש כאן בהמשך תמונה של המצב... הגישה לנחיתה, הביאה אותנו עם פנים ישר לתוך השמש השוקעת, ממש בגובה העיניים. השמש הייתה בדיוק בקו הראיה מאחורי האנטנה בצד שמל בתמונה...

התקרבנו והתחלנו לפנות שמאלה... כפי הנראה, היה ניצוץ השתקפות של קרני השמש בכבל האנטנה במרחק קטן מאד... לא חשבתי פעמיים (למזלנו) תפשתי את הסטיק - ימינה ואלי לבטן...

ויצאנו מזה בשלום... לא ידעתי אם הכבל יתפש בתורן עצמו, או בין הגוף למגלשים... כמעט נכנסנו ל-לופ...

מקווה שניתן להבחין בצורת ומיקום אנטנות הקשר בין שני עמודי התקשרורת. העמודים היו בגובה של כ-50 מטרים מעל הקרקע והתקרבנו לצד שמאל של הכבל האלכסוני העליון, במרחק די מפחיד בלשון המעטה...